<h1>שו"ת הרשב"א מיוחסות סימן רכ"ז</h1>
<h2>דף יב.</h2>
שאלת מים העוברים למקוה דרך צנור של מתכת שאין לו בית קבול, אם כשרים אם לאו. תשובה אם קבע הצינור בקרקע כדי שיעברו המים בתוכו למקוה כשר. ואף על פי ששנינו בפרק ששי של מסכת פרה [מ"ד] נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לחבית פסולים עלי קנים ועלי אגוזים כשרים זה הכלל דבר המקבל טומאה פסול דבר שאינו מקבל טומאה כשר, ומפרש טעמא בפרק שני דזבחים [כ"ה ע"ב] דאמר קרא מקוה מים יהיה טהור הוייתה על ידי טהרה תהא, ותנן נמי בפרק חמישי של מקואות [מ"ה] ר' יוסי אומר כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו. התם בשאינו קבוע בקרקע, אבל בזמן שקבעו בקרקע בטל לגבי קרקע ואינו מקבל טומאה. וכדתנן פרק ששי של מסכת מקואות [מ"ח] מטהרים את המקואות התחתון מן העליון והרחוק מן הקרוב כיצד מביא סילון של חרס או סילון של אבר ומניח ידו תחתיו עד שהוא מתמלא מים ומושכו ומשיקו אפילו כשערה ודיו. וטעמא כדאמרן, דכל שהוא קבוע בקרקע בטל לגבי קרקע ואינו מקבל טומאה. וכמו ששנינו במסכת כלים [פי"א מ"ב], כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו טמא חוץ מן הדלת והנגר והמנעול והפותה שתחת הציר והציר והקורא והצינור שנעשו לקרקע.
